איך הגוף שלי יודע ללדת?

ברמה הפיזיולוגית גוף האישה בנוי בצורה שבה הוא נועד לעבור לידות.
במהלך ההיריון הורמונים מופרשים ומאפשרים התרחבות של הרחם והבטן על מנת להכיל בתוכו את העובר שגדל מיום ליום.
לקראת הלידה, הורמון בשם רלקסין מגמיש ומרכך את מפרקי האגן ואת הרצועות והשרירים התומכים בו. בזמן הלידה הורמון זה מופרש בכמות גדולה ביותר כדי לאפשר פתיחה מקסימלית של האגן בזמן יציאת התינוק.

בנוסף הורמונים נוספים משתתפים בתהליך כדי לאפשר לאם להתמסר לתהליך הלידה. הורמון האוקסיטוצין (הורמון האהבה) מופרש בגלים , הוא מייצר את התכווצויות הרחם הנקראים צירים שמטרתם לקדם את העובר לכיוון האגן. הורמון האנדרופינים מופרש גם הוא ומטרתו לשכך את הכאב כדי שנוכל להתמודד עם תהליך הלידה. הורמון חשוב נוסף הוא האדרנלין, הורמון הישרדותי שמטרתו לשמור עלינו מפני פגיעה. בלידה כאשר הורמון זה מופרש נראה כי תהליך הלידה מאט. הסיבה לכך היא שהורמון האהבה (אוקסיטוצין) והורמון הסטרס (אדרנלין) לא יכולים לעבוד יחדיו.

נבין מכך שכדי לעזור לאישה בזמן לידה עלינו לייצר לה סביבה רגועה ובטוחה ככל הניתן כדי שתהיה כמה שיותר הפרשה של הורמון האהבה ופחות מהורמון הסטרס.
חשוב לומר כי גם אם במהלך הלידה פתאום היו רגעים שהעלו את רמת הפחד או החרדה זה טבעי, וכדאי לנסות לחזור מהר ככל הניתן למצב שוב של רוגע.
אפשר לעשות זאת על ידי החשכת האור בחדר, מוזיקה של נעימת פסנתר או מים מפכפכים ברקע, דיבור לוחש, מגע אוהב ועוד.